יש לך עסק, את עובדת, את משקיעה. את עסוקה בלקוחות, בפרויקטים, בעבודה עצמה.
וכשיש שטף של עבודה זה מרגיש שאין באמת צורך לפרסם, להעלות שום דבר לא לרשתו ולא לאתר.
שזה לא משנה. אנשים מגיעים מפה לאוזן, מהמלצות, מלקוחות קודמים.
אז תדעי, שהם כבר כבר מסתכלים עלייך.
גם אם את לא רואה אותם, אחרים רואים אותך.
אנשים נכנסים, בודקים, מציצים. חלקם מתוך סקרנות, חלקם מתוך צורך אמיתי. לפעמים הם רק עוברים ליד, ולפעמים הם עוצרים, מחפשים להבין מי את.
איך את עובדת? מה הסגנון שלך? איך את מספרת את הסיפור שלך? ומה אחרים אומרים עלייך.
הם אולי לא שולחים הודעה עכשיו. הם לא מיד מתקשרים. כמו שאת לא מתקשרת לכל מורה ליוגה/סוכנת ביטוח/מסעדה. אבל הם שם.
וכשהם יצטרכו אדריכלית או מעצבת פנים, מי תהיה הראשונה שתעלה להם לראש? זו שהם רואים, זו שהם מזהים, זו שתמיד שם.
הנראות הדיגיטלית שלך היא לא רק "עוד משימה" ברשימת המטלות. היא הדרך שבה אנשים לומדים עלייך עוד לפני שהם מכירים אותך.
וזו גם הדרך שבה את קובעת איך תיתפסי בעיניהם.
כי אם את לא תדברי את השפה שלך – מישהו אחר יחליט בשבילך איך את נתפסת.
אם את לא תראי מי את – אנשים ימשיכו לגלול הלאה.
ואת לא רוצה שהם ימשיכו הלאה.
תחשבי רגע על עצמך, כשאת מחפשת בעל מקצוע, נגר/פסיכולוגית/מורה לפילאטיס, מה הדבר הראשון שאת עושה? מחפשת בגוגל.
בודקת את העמוד שלו/שלה. נכנסת לאינסטגרם/לפייסבוק. רואה אם יש לו המלצות.
ואם אין? אם את לא בטוחה? את ממשיכה הלאה למישהו אחר.
זה בדיוק מה שהלקוחות שלך עושים.
וזה בדיוק הסיבה שחשוב שגם אם אין לך כרגע מה לפרסם, תביני שתמיד מסתכלים עלייך.
גם אם את לא מרגישה בנוח מול המצלמה, גם אם את לא יודעת מה לכתוב,
גם אם זה נראה לך לא חשוב כרגע, תהיי שם, איכשהו, בכל דרך שנראית לך.
כי כשרגע ההחלטה יגיע, כשאותו לקוח יצטרך לבחור על מי הוא סומך, הוא יבחר בזו שהמליצו עליה,
אבל גם זו שהוא מרגיש שהוא קצת מכיר. בזו שהוא ראה, שוב ושוב. בזו שהייתה נוכחת.
אז תשאלי את עצמך: אם עכשיו מישהו מחפש אותך, האם הוא ימצא את מי שאת באמת?
